שיפור דיקציה למבוגרים: 5 תרגילים שזמר עושה לפני הקלטה

לפני כל הקלטה, הדבר הכי חשוב הוא לחמם את מיתרי הקול. קול קר נשמע בהקלטה, והמילים יוצאות פחות ברורות.

התרגילים כאן לוקחים בערך עשר דקות. מחקר קטן על זמרים מצא שחימום של 5 עד 10 דקות מספיק כדי להתחיל לעבוד.

התשובה הקצרה

1. תנועה קלה, כדי לפתוח את החזה
2. רטט שפתיים
3. סירנה מנמוך לגבוה
4. זוגות עיצורים ומשפט לשון
5. קריאה איטית של השורה

ולאורך כל היום: מים.

1. תנועה קלה, כדי לפתוח את החזה

מסובבים כתפיים לאחור כמה פעמים, פותחים ידיים לצדדים ומותחים את החזה בעדינות, ועומדים זקוף. המטרה היא בית חזה פתוח ונשימה חופשית.

מה לא לעשות רגע לפני ההקלטה: מאמץ כבד. במאמץ כזה הגוף סוגר את מיתרי הקול כדי להחזיק לחץ, ומכניס מתח לצוואר ולכתפיים. בדיוק המקומות שצריכים להיות רפויים כששרים.

2. רטט שפתיים

סוגרים את השפתיים בעדינות ונושפים דרכן עד שהן רוטטות, כמו נחירה של סוס. אחר כך מוסיפים קול: מתחילים בצליל נוח, ועולים ויורדים איתו.

למה זה עובד: השפתיים הסגורות למחצה מחזירות קצת לחץ אוויר אל מיתרי הקול, וזה מקל עליהם לרטוט בלי מאמץ. זו משפחה של תרגילים שנקראת חסימה חלקית של מעבר הקול (SOVT), ויש עליה הרבה מחקר.

לא מצליחים לעשות רטט? שרים דרך קש שתייה. אותו עיקרון, ואותה הקלה.

כמה זמן: דקה או שתיים.

3. סירנה מנמוך לגבוה

על "ו" או על "מ", מחליקים מהצליל הכי נמוך שנוח לכם עד הכי גבוה, וחוזרים למטה. כמה פעמים, כל פעם קצת יותר רחוק.

אחר כך בוחרים מילים מהשיר שיש בהן צלילים גבוהים וצלילים נמוכים, ושרים רק אותן.

בגבוהים לא דוחפים. מגיעים עד איפה שהקול מגיע בקלות, ולא מעבר. ככה מחממים את כל הטווח, מלמטה עד למעלה. דחיפה בכוח מגייסת שרירים בצוואר שלא אמורים לעבוד בשירה, ולאורך זמן מעייפת את הקול.

4. זוגות עיצורים ומשפט לשון

זה החלק של הדיקציה. אומרים לאט, בהגזמה, זוגות של עיצורים שהפה מבלבל ביניהם: פה-בה, תה-דה, קה-גה. אחר כך משפט לשון אחד, כמו "שרה שרה שיר שמח", לאט, וכל מילה עד הסוף.

הדגש הוא על דיוק, לא על מהירות. מי שממהר במשפט לשון מתרגל בעיקר לבלוע מילים.

ביושר: זה תרגיל נפוץ מאוד אצל מורים לקול ולקריינות, ולא מצאנו מחקר מבוקר שבודק אותו. הוא כאן כי הוא מעיר את הלשון ואת השפתיים לפני הטקסט.

5. קריאה איטית של השורה

לוקחים את השורה הראשונה של השיר או של הטקסט, וקוראים אותה בקול, לאט. כל עיצור במקום, כל סוף מילה נשמע. אחר כך קוראים אותה שוב במהירות רגילה, ושומרים על אותה בהירות.

על זה דווקא יש מחקר: דיבור ברור, קצת יותר איטי ועם עיצורים מלאים, מובן יותר למי ששומע. בדיבור רגיל מילים נבלעות ועיצורים נופלים, ובדיבור ברור הם חוזרים.

ואם יש טלפון ביד, מקליטים את השורה ושומעים. האוזן שומעת דברים שהפה לא מרגיש.

ולאורך היום: מים, ואם אפשר, אדים

שותים מים לאורך כל היום שלפני ההקלטה, לא רק כוס אחת רגע לפני. סקירה של מחקרים מ-2019 מצאה ששתייה היא הדרך הפשוטה והזולה לשפר את איכות הקול, ושאדים שיפרו מדדים של איכות הקול.

ביום ההקלטה עצמו: תה לפני, קפה אחרי. כל השאר בצ'קליסט הכניסה לאולפן.

מתי זה כבר לא עניין של חימום

אם המילים נבלעות גם אחרי חימום, או שרוצים לשמוע מבחוץ מה בדיוק לא ברור, זה המקום לעבוד אחד על אחד.

בשיעור דיקציה מדברים מול מיקרופון, מקליטים, שומעים ומתקנים. ואם העבודה היא על השירה עצמה, יש פיתוח קול עם מורה מהצוות.

אם יש קושי רפואי בדיבור, או כאב בגרון שלא עובר, הכתובת היא רופא אף אוזן גרון או קלינאי תקשורת.